החלטה בתיק בר"ע 002596/04

זוהי בקשת רשות לערער שהוגשה כנגד החלטתה של כב' השופטת דפנה גבע, מיום 1.8.04 (בת.א. 186671/02, בש"א 167974/04) אשר דחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן, על פי הנטען, בהעדר הופעה מטעם המבקש.

בטרם אדון בבקשה לגופה מן הראוי להתייחס למסמך הנושא כותרת "הודעה לבית המשפט" שהוגש על ידי ב"כ המבקש בתאריך 19.4.05 מבלי שביקש רשות להגשתו, ולאחר שהסתיים שלב הטיעונים בבקשה.

אני רואה בחומרה רבה, הגשת מסמכים בנסיבות כגון דא, בעיקר לנוכח העובדה שבקשת הרשות לערער מנומקת בהרחבה ולאחר קבלת תגובת ב"כ המשיבה הגיב ב"כ המבקש לתוכנה.

גם בדיון בעל פה, ניתנה לבא כוח המבקש האפשרות לטעון את טענותיו; ולפיכך, לא היה מקום לניסיון להוסיף טענות החורגות מהמסגרת הדיונית ואף לצרף מסמכים, שלא היתה כל מניעה, לצרפם לתגובה לתשובת ב"כ המשיבה.

ניסיון זה, להשפיע על החלטת בית המשפט ע"י הגשת מסמכים, בניגוד לסדרי הדין תמצא את ביטוייה בפסיקת ההוצאות.

ולגופו של ענין - המבקש היה מנהל ובעל מניות בחברת אש-ים סחר בע"מ (להלן: "החברה"). בשל הפרה, נטענת, של הסכם שנכרת בין החברה למשיבה, אשר לחיוביה ערב המבקש, הוגשה על ידי המשיבה תביעה לאכיפת ההסכם ובקשה לצו מניעה זמני (ת.א. 2094/00 של בית המשפט המחוזי בת"א).

בדיון שהתקיים בבקשה לצו מניעה, יוצגה החברה, ע"י עו"ד יוסף דיאמנט שאף הגיש בשמה תצהיר חתום על ידי המבקש, אשר שימש אותה עת כמנכ"ל בחברה.

בתאריך 22.2.01 במסגרת הדיון בת.א. 2094/00 הנ"ל נתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה המאשרת הגשתו של כתב תביעה מתוקן אשר כלל גם את המבקש ואחיו (נספח 1 לבקשה).

כתב התביעה המתוקן נמסר לעו"ד דיאמנט אשר ייצג את החברה.

לאחר שהדיון בתביעה הועבר לבית משפט השלום המשיך עו"ד דיאמנט לייצג את החברה ומנהליה והדבר מצא את ביטויו בכל כתבי הטענות שהוגשו מטעם הנתבעים.

בתאריך 10.3.04 ניתן על ידי כב' השופטת דפנה גבע פסק דין, המחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת (המשיבה), 364,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (נספח ה(2) לבקשה).

בתאריך 24.5.04 הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין בטענה, כי זמן קצר לאחר הדיון שהתקיים בפני כב' השופט זפט, בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב נפל סכסוך חריף בינו לבין אחיו והוא עזב את החברה וייסד חברה משלו בשם לוטונט מועדון חברים בע"מ, סכסוך זה נמשך עד למועד הגשת הבקשה (על פי הנטען בה) והקשר בין המבקש ואחיו נותק והוא אינו יודע מה מעשיהם ומה מעשיה של החברה.

עוד טוען המבקש, כי לא ידע על ההחלטה המאשרת תיקונו של כתב התביעה על ידי הוספתו כנתבע נוסף והוא גם לא קיבל את כתב התביעה המתוקן.

כב' השופטת גבע דחתה את הבקשה, לאחר שקיבלה את תגובת ב"כ המשיבה ומכאן בקשת הרשות לערער שבפני.

דיון.

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

בין בעל דין לבין עורך דין המייצגו לפני בית המשפט, שוררים יחסי שליחות. סעיף 5(א) לחוק השליחות, לפיו נדרשת הרשאה מפורשת, לתחולת השליחות על הליכים בפני בית משפט, איננו מחייב את השולח לתת לעורך דינו הרשאה בכתב דווקא (ראה א' ברק חוק השליחות (כרך א')[4] בעמ' 567-564). תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 דורשת הגשת ייפוי-כוח בכתב לבית המשפט, אך זוהי הוראה דיונית החלה על פעולת עורך הדין בבית המשפט בלבד. טענת המבקש כאילו לא ידע על תיקון כתב התביעה דינה להדחות  משום שהמצאת כתבי בי-דין לעו"ד דיאמנט, מתוקף היותו בא-כוחה של החברה ושל מנהליה, היא המצאה מספקת לפי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

כפי שנקבע ע"י כב' השופטת ש' נתניהו בע"א 22/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ואח', פ"ד לח(4) 309, 315:

" העובדה שלא הוגש לבית המשפט ייפוי-כח מאת המערערת וככל הנראה לא היה אז בידי עורכי הדין הנ"ל, אינה גורעת מסמכותם. סמכות הניתנת לעורך דין, יוצרת שליחות, שחוק השליחות, תשכ"ה-1965 חל עליה, והיא איננה חייבת להיעשות בכתב (סעיף 3(א)). גם הוראות חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, הדנות בשליחות הספציפית ביחסי עורך דין ולקוח, אינן מחייבות הרשאה בכתב.